עָמֹק בְּלֵב הַיַּעַר יֵשׁ גֶּזַע עֵץ חָלוּל אֶחָד. זֶהוּ מְקוֹם מִשְׁכָּנָהּ שֶׁל אַלְוָה – הַפֵיָה אוֹתָהּ אוֹהֲבִים כָּל דָּרֵי הַיַּעַר. אַלְוָה אוֹהֶבֶת לְחוֹלֵל וְלִרְקֹד: בָּאָבִיב הִיא מְעִירָה אֶת פִּרְחֵי הַכַּלָּנִית, בַּסְּתָו הִיא רוֹקֶדֶת אֶת מְחוֹל הֶעָלִים הַזְּהֻבִּים, בַּחֹרֶף אֶת רִקּוּד פְּתִית הַשֶּׁלֶג, וְרַק בַּקַּיִץ לֹא נוֹתַר לָהּ דֵּי זְמַן לְרִקּוּדִים. הֲמוֹן דְּבָרִים קוֹרִים בַּיַּעַר וְהִיא צְרִיכָה לְהַכִּיר אֶת כֻּלָּם! הַצִּפֳּרִים אוֹהֲבוֹת אוֹתָהּ מִכֵּיוָן שֶׁהִיא תָּמִיד מְמַהֶרֶת לְהָשִׁיב בֵּיצָה שֶׁנָּפְלָה מֵהַקֵּן וּבְכָךְ מַצִּילָה אֶת הַגּוֹזָל הַקָּטָן וּמַרְגִּיעָה אֶת אִמּוֹ הַדּוֹאֶגֶת. יוֹם אֶחָד מָצְאָה אַלְוָה אֶת בֵּיצַת הַשֶּׁמֶשׁ וְהַרְפַּתְקָה מֻפְלָאָה הֵחֵלָּה. אֶלְזָה בֶּסְקָאוֹ רָאֲתָה אֶת הַסִּפּוּר בְּעֵינֵי רוּחָהּ וּבְרֹב כִּשָׁרוֹן כָּתְבָה וְצִיְּרָה אוֹתוֹ. מְעַנְיֵן אִם בְּלִבָּהּ הִתְנַגֵּן שִׁירוֹ שֶׁל בְּיָאלִיק: "מֵעֵבֶר לַיָּם מֵעֵבֶר לַיָּם, הֲתֵדְעוּ צִפֳּרִים הַדֶּרֶךְ לְשָׁם?..." וְאוּלַי בְּיָאלִיק בְּשׁוֹרְרוֹ חָשַׁב עַל הַסִּפּוּר הַזֶּה? בְּכָל אֹפֶן, נִדְמֶה שֶׁשְּׁנֵיהֶם שָׁאֲבוּ הַשְׁרָאָתָם מִמָּקוֹר אֶחָד הַמּוֹצֵא אֶת דַּרְכּוֹ אֶל מוֹקִירֵי הָאַגָּדוֹת.
