לִילִי רוֹצָה לִהְיוֹת שׁוֹנָה מִכָּל הַחִפּוּשִׁיּוֹת שֶׁבַּגִּנָּה.
הִיא פּוֹגֶשֶׁת אֶת גַּמַּד הַצְּבָעִים וּמְבַקֶּשֶׁת אֶת עֶזְרָתוֹ.
גַּמַּד הַצְּבָעִים מַצִּיעַ לְלִילִי אֶת כָּל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת,
אַךְ הִיא אֵינֶנָּה מְרֻצָּה כִּי בְּכָל אֶחָד מֵהֶם לְמִישֶׁהוּ אַחֵר הִיא דּוֹמָה.
עַד שֶׁלְּבַסּוֹף הִיא מְגַלָּה שֶׁלֹּא הַצֶּבַע הוּא זֶה שֶׁמַּעֲנִיק לָהּ שִׂמְחָה.
בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד, בְּפַּארְק רָחוֹק בְּאָמֵרִיקָה,
הִתְבּוֹנֵן קְלוֹד בַּתְּמוּנוֹת שֶׁל בְּנוֹתָיו,
כְּשֶׁחִפּוּשִׁית אֲדֻמָּה עִם נְקֻדּוֹת שְׁחֹרוֹת נַחֲתָה עַל כַּף יָדוֹ. זוֹהִי לִילִי הַחִפּוּשִׁית,
וּבְאוֹתוֹ הָרֶגַע נוֹלַד הַסִּפּוּר הַקָּסוּם עַל לִילִי וְגַמַּד הַצְּבָעִים.
