פול פארמר היה סטודנט לרפואה ולאנתרופולוגיה בעת שביקר בהאיטי לראשונה ונתבררו לו ממדי המצוקה, הדלות והסבל במדינה הקטנה, הענייה והנחשלת ביותר בחצי הכדור המערבי – מושבת עבדים לשעבר.
בשתי ידיים כמעט הוא מצליח להקים באזור נידח ומשולל דרכי גישה מרכז רפואי מודרני, בתי ספר לילדים, צנרת למי שתייה, קורת גג לדיירי הצריפים העלובים ועוד.
את שני הדוקטורטים שלו הוא משלים בהרווארד בין גיחה אחת להאיטי לשנייה, שם מעניק הסטודנט הצעיר - בעצמו בן למשפחה ענייה וברוכת ילדים שגדל בתוך אוטובוס ועל יאכטה ישנה - טיפול רפואי וסיוע לאוכלוסייה הנזקקת.
פארמר קובע סטנדרטים משלו בתחום הרפואה: הוא אינו מסב פניו ריקם של שום חולה ואינו דורש תמורה כספית ממי שידם אינה משגת לשלם – וכאלה הם רוב מטופליו. הוא הרופא שכל אחד היה מאחל לעצמו, גם במדינות עשירות בהרבה: כזה שמוכן אף לטפס שבע שעות בהרים כדי לבקר חולה שלא הגיע לביקורת שנקבעה לו.
העמותה הקטנה שהקים, שותפים-בבריאות, הצליחה להביא להורדת מחירי התרופות לאיידס ולשחפת ביותר מ-90 אחוזים, גרמה לארגון-הבריאות-העולמי להכניס שינויים מכריעים במדיניותו, והצילה כך את חייהם של אלפי בני אדם בהאיטי, בפרו, במכסיקו, בגואטמלה, בסיביר, ברואנדה, בלסותו ועוד.
טרייסי קידר, חתן פרס פוליצר, התלווה לפארמר בשלוש שנים מחייו ותיעד את פעילותו ברב מכר שכבש את לבם של רבים ותורגם לעשר שפות.
