בוקר אחד, בדרכו ללימודים, הפנה ברנהרד הצעיר עורף למוסד השנוא עליו, הלך ללשכת העבודה וביקש להיות שוליה במכולת, ורצוי בשכונה העלובה, הזנוחה והענייה ביותר בזלצבורג. בחירתו לעבוד במרתף, במכולת של פודלהא, היתה בחירה בחיים. "השבתי לי את חיי", אומר המספר, "ופתאום חזרתי ושלטתי בהם". במרתף חש לראשונה ברנהרד - האיש שה"אחרוּת" היא מהות קיומו - כי הוא שייך.
הוא מביא כאן את סיפורם של האנשים שהחברה דחתה, של אלה שאין להם סיפור, של אלה שאינם הולכים נגד הזרם, אלא נשטפים בו.
