נקודת המוצא להתבוננות בתקשורת כתרבות היא שתוצרי תקשורת ההמונים הם טקסטים המכילים דימויים, נרטיבים וסמלים משותפים, המבנים את חיי היום-יום של צופיהם, כמו גם את ימי החגים ואת הרגעים ההיסטוריים. במקום התפיסה האליטיסטית, שלא ראתה בתרבות הפופולרית תופעה הראויה לבחינה, גישות עכשוויות מייחסות לתקשורת הכתובה והמשודרת תפקיד מרכזי בחיי הפרט והחברה.
