קנה סוכר וקרן אור

אֵילוּ הַרְפַּתְקָאוֹת יָכְלוּ לִהְיוֹת לִי
אִם רַק הָיִיתִי סוּס אֲמִתִּי!"

כָּךְ חוֹשֵׁב לְעַצְמוֹ קְנֵה־סֻכָּר — סוּס נַדְנֵדָה שֶׁנִּשְׁכַּח בַּעֲלִיַּת הַגַּג — כְּשֶׁלְּפֶתַע מוֹפִיעָה לְפָנָיו
חַד־קֶרֶן יְפֵהפִיָּה וּמַגְשִׁימָה אֶת כָּל מִשְׁאֲלוֹתָיו.
הַאִם קְנֵה־סֻכָּר יִהְיֶה סוֹף סוֹף מְאֻשָּׁר?


עוֹד סִפּוּר סַסְגּוֹנִי וּמִתְנַגֵּן מֵאֵת סוֹפֶרֶת הַיְּלָדִים ג'וּלְיָה דוֹנַלְדְסוֹן וְהַמְּאַיֶּרֶת לִידְיָה מוֹנְקְס,
שֶׁיָּצְרוּ יַחַד סִפְרֵי יְלָדִים אֲהוּבִים, וּבָהֶם
"חִפּוּשִׁית חִפּוּשִׁית מָה שָׁמַעְתְּ? מָה רָאִית?", "הַנְּסִיכָה וְהַקּוֹסֵם", "אַרְנַב חֲרוּזִים" וְעוֹד.