הדב והצב היו חברים טובים. הדב היה נמרץ ופעלתן, והצב- שקט וחולמני, אך הם הסתדרו היטב יחד. הצב אהב במיחד לשאל את הדב "מה השעה?". לדב לא היה שעון, אבל גם הוא אהב לענות לצב על השאלה: "השעה היא חצי טפת ערפל ועוד ריח נעים של דשא", עם בוא החרף פרש הדב לשנה עמקה, והצב נשאר לפתר בעצמו את חידת הזמן... ספור מקסים המציג התיחסות מיחדת במינה למשג "זמן".
