בספר זה נאספו למעלה מחמישים סיפורים, רובם מהתלמוד הבבלי ומהתלמוד הירושלמי, ומיעוטם מהתוספתא ומקובצי מדרש, שהמשותף להם הוא עיסוקם בצער ובמצוקה. ברוב הסיפורים התלמודיים על הצער, מיוחס רגש זה לחכמים והם מבטאים אותו באופנים שונים ובעוצמות שונות. יש הנותנים קולם בבכי בשל צער האומה כרבן יוחנן בן זכאי, או בשל אי הצדק בהנהגת העולם כרבי. יש המצטערים על כישלונותיהם כרבי טרפון או כריש לקיש. ויש שדעתם נחלשת משום מה שנראה להם כפגיעה בכבודם כמו שארע לרבי יוחנן בארץ ישראל ולרב פפא בבבל.
