יצירתו המוקדמת של זיגמונד פרויד, על הפסיכופתולוגיה של חיי היומיום (1901), היא מהכתבים הנקראים ביותר שלו. אמנם היריעה התיאורטית שלו צנועה, אך יחד עם "פירוש החלום" (1900) ו"הבדיחה ויחסה ללא-מודע" (1905) ספר זה מהווה נדבך חשוב בתפיסת הלא-מודע של פרויד: המנגנון הלא-מודע של האדם מחזיק בלוגיקה לשונית מיוחדת וערמומית אשר על הפסיכואנליטיקאי לחקור בדקדקנות במסגרת מלאכת הריפוי.
