"השקט של החיים הפנימיים אינו חידלון כי אם פעילות אינטנסיבית המתרחשת בתוך הרמוניה עמוקה. השקט הזה אינו ריק או חוסר כי אם שפע, מלאוּת שאפשר לדמות למה שחשים אנשים שמאוחדים באהבה גדולה, שחווים דבר מה בעל עוצמה שאין לבטאו במחוות או במילים".
השקט, כפי שמסביר איבנהוב בספרו, הוא סימן לשלמות אשר מופיע כאשר אנו מצליחים ליצור הרמוניה בין הרצונות השונים הבאים לידי ביטוי בתוכנו. השקט הוא דבר חי ונוכח, אבל אנחנו מסוגלים לשמוע אותו רק כשההמולה מפסיקה להלום בנו. הרעש הוא זה שמשאיר אותנו במחוזות הנמוכים של נפשנו ומונע מאיתנו את הכניסה לעולם עדין ויצירתי יותר, אולם כאשר השקט מגיע הוא נחווה כשחרור, המשא צונח לפתע מן הכתפיים, הדלתות נפתחות, והנשמה המשוחררת יכולה סוף סוף להיחלץ מכלאה ולהתפשט ברחבי החלל.
