ג’וליה, זמרת בשנות הארבעים לחייה, נאבקת בהתמכרותה לסיגריות וסובלת מהתקפי חרדה קשים. לילה אחד היא מוצאת את בעלה הצייר כשהוא ישוב על כורסת עור שחורה וירוי בלבו. מכאן ואילך נפתלת העלילה בין משיכתה העזה של ג’וליה לרופאה האונקולוגית שלה, לזיכרונות האהבה־שנאה לבעלה על רקע אירועי מלחמת יום כיפור. חידת מותו של הצייר נפתרת רק בסופה של הנובלה.
