ביום-השואה הלכנו לשמוע הרצאה של נצול יהודי. אחר כך הגענו אל ביתו, כדי לשמוע יותר פרטים. לא נכנסנו למנהרת-הזמן, ואפילו לא הגענו אליה. אבל למנהרת יש דרכים משלה: בתי היהודים בערו מאחורנו, ואנחנו היינו בבית-הכנסת עם יהודים שהשפלו יותר ויותר. לא תארנו לעצמנו שאפשר להשפיל אנשים כל כך. ספרי תורה נזרקו מהחלונות, והיהודים עמדו בבית-הכנסת והכרחו לשיר את ההמנון הנאצי. המדרכה שעליה רצנו היתה זרועה זכוכיות. חלונות ראוה של חניות נפצו ורססו בכתובות: "יהודים החוצה!" או "חזיר יהודי!". הפעם זה היה מסע שהתחיל רע והסתים אים ונורא. כל כך רציתי לחזור הביתה, לישראל שלנו, למדינה שלנו. לא להיות משפלים כל כך לעולם.
