ביום של שביתת מורים, הלכנו למערה שלנו, רק להעביר את הזמן. לחקנו אתנו בתרמיל פנקס לרשימות, קולה, שקית `ביסלי` בטעם גריל וטלפון ניד. מרחוק שמענו צלצול פעמון. וכך, כשאנחנו הולכים אחרי קול הפעמון, הגענו לפתע אל נהרים שלחוף הירדן. היינו בתחנת-הכח, בימים אחרונים שלפני הכרזת המדינה, ולא ידענו מה יקרה למקום. היינו חייבים לספר מאין הגענו, אבל היו כל כך הרבה שאלות: האם נשאר בתחום מדינת ישראל? האם המלך הירדני יעמד בהבטחתו וישמר עלינו? האם יפנו אותנו, עם כל הנשים והילדים, אל חיפה? ומה קרה לנהרים אחרי מלחמת-עצמאות? בידי מי היא נשארה?
