שיחותיו של אריה זקס מציגות את התאטרון כאמנות קהילתית ייחודית, המשלבת במהותה את כל האמנויות, מן המשחק והשירה ועד לפיסול, לציור, למחול ולמוסיקה. השיחות כולן עוסקות בקשר רב הפנים בין החויה התיאטרונית לחוויה הדתית. ההתייחסות היא בעיקר לתקופות, שבהן היה התאטרון אינטגרלי לתרבות, כגון יוון של המאה החמישית לפני סה``נ, אירופה של שלהי ימי הביניים, אנגליה של הרנסנס והזן בודהיזם של יפן הסמוראית במאה הארבע עשרה. העיסוק בתרבויות עבר אלו מאפשר לאריה זקס להציג את האידיאל התיאטרוני האישי שלו, תאטרון של חגיגה טוטאלית הנוגע ביסודות העמוקים ביותר של הטבע האנושי.
