לשכוח ראשונה

הייתי כובשת את פני בין שדיו של

לוחם הסומו. הייתי נחבאת

בין עמקיו והרריו.

והוא היה אוסף אותי בלא אהבה ולפיכך

בלא הכאבה. לא בהבנה ולא בהיפוכה

של הבנה.

ולא היה שותה מילים מפי

מכפיל את נשימותיי

- רואה בי פנים כאלה או אחרות –

היה בקושי חש באתי בבשרו.



ספריה של טל ניצן:

דומסטיקה (עם עובד, 2002, זכה בפרס שר התרבות לספרי ביכורים)

ערב רגיל (עם עובד, 2006, זכה בפרס ברנשטיין לשירה)

קפה השמש הכחולה (אבן חושן, 2007)



על שירי לשכוח לראשונה זכתה בפרס אקו"ם לשירה שהוגשה בעילום שם.