סיפורו של השחקן-במאי-מחזאי איציק ווינגרטן, מעביר אלינו רצף של מונולוג פנימי הזורם במוחו של ילד-נער החי במחיצת אביו האמן. זהו תהליך של התבגרות ופרידה. המתח שבין כלא הגוף לבין החופש המוחלט של האמנות – הוא המפתח להבנת המונולוג הפיוטי של ויינגרטן. זהו סיפור אהבה בין אב לבנו, מערכת יחסים אמיצה, מצחיקה ומרגשת. ההצגה ``לרקוד עם אבא`` זכתה בפרס הראשון בתיאטרונטו 1992, ומוצגת בהצלחה בתיאטרון ``הבימה``.
