אילן גור-זאב מתמודד בספרו החדש עם השאלות הגדולות המעסיקות את האינטלקטואל המערבי בשני העשורים האחרונים: האם קיימים עדיין סדקים ופתחים למשמעות, לאהבה, ליצירתיות ולשמחה שאינם בחזקת הד גרידה לקולה של הסתמיות החודרת-כל? מהי משמעותו של שחרור האדם בעולם הנזיל ונטול הסובייקט של הסייבר-ספייס והסייבר-פמניזם? האם קיימת אלטרנטיבה לחינוך כביטוי לאלימות-שיא שהופנמה תחת משטר ההיפר-קפיטליזם בעידן הפוסט-מודרני?
