בספטמבר 1959, לאחר התלבטויות רבות מאוד, יצאתי לגרמניה כדי להסדיר את תשלום הפיצויים שהגיעו לי. אילו ידעתי אז, לפני שהפלגתי למסע הארוך אל עברי, את אשר אני יודע היום, ספק אם הייתי טורח לתבוע פיצויים וספק אם הדברים שעכשיו איני מוצא מפלט מהם, היו נכתבים אי פעם.
"הרומן של דן בן-אמוץ שהופיע זה עתה ירגיז רבים. דבר אחד לא יוכל ליטול שום מבקר מן הספר הזה: שהוא מעניין ומרתק. מי שמתחיל לקרוא בו איננו רוצה להניח אותו ומי שמסיים קריאתו, זוכר כל פרט בו."
חנה זמר, 'דבר'
"גיבורו של בן-אמוץ חי בקצב מסחרר כל כך, עד שדומה לעתים שיכול היה להרביץ בג'יימס בונד פרק מאלף בהליכות פעילות אינטנסיבית."
'למרחב'
לזכור ולשכוח אינו ספר מצחיק ואינו ספר נוח. זה מסע ארוך מאוד לתוך הלילה. אך מי שיפתח את הספר בפרק א' לא יניחו עד שיגיע לפרק ל"ה, האחרון."
מיכאל אוהד, 'הארץ'
