ביום שבו חוסלה הדמוקרטיה בארצו, עמדו לפני הסופר והמשורר ויקטור הוגו שתי אפשרויות: להניח למשטרה החשאית לעצור אותו באשמת התנגדות למשטר, או להגלות את עצמו אל מחוץ לגבולות המדינה. ויקטור הוגו בחר באפשרות השנייה. עשרים שנות הגלות, שבמהלכן סירב להצעת חנינה, היו השנים הפוריות ביותר בחייו. בגלות כתב את הגדולות ביצירותיו, והרחק ממולדתו הוא חש יותר קרוב אליה. בספר קטן וייחודי זה מתאר מי שנחשב לגדול משורריה של צרפת הנאורה בכל הזמנים את הגלות כחוויה מעצימה ומשחררת, חיונית להשלמת האדם עם מצפונו האישי והלאומי.
