טרור הוא צורה צינית וברוטלית של תקשורת.הטרוריסטים מפיקים מופעי אימים עקובים דם כדי להעביר באמצעותם מסרים פוליטיים,ואמצעי התקשורת--לרבות הטלוויזיה והאינטרנט,נהפכו לגורם מכריע בשידורם של מסרים אלה לקהלים לאומיים ובין-לאומיים.אמצעי התקשרות אכן חיוניים להצלחתם של הטרוריסטים,אך האם גם הטרור תורם להצלחתם של כלי התקשורת?האם סיקורם של אירועי טרור מעניק לארגוני התקשורת יתרונות בתחרות הגלובלית הגוברת על שיעורי הצפייה?כיצד השפיעו טכנולוגיות חדשות,ז'אנרים חדשים של עיתונאות,ושינויים בבסיס הכלכלי של החדשות על הקשר הסימביוטי בין טרור לתקשורת? ספר זה מרכז יחדיו,בפעם הראשונה בעברית,כמה מאמרי מפתח מאת טובי המומחים הישראלים בתחומי התקשורת והטרור המתחקים אחר צידה האפל של התקשורת בת זמננו.מאמרים אלה בוחנים שאלות כגון כיצד טרוריסטים נהפכו מומחים ליחסי ציבור,מה השימושים שהם עושים באינטרנט,אילו גישות משמשות עיתונאים בראיונות עם טרוריסטים,כיצד הטלוויזיה הישראלית מסקרת פיגועי התאבדות ,כיצד דיווחה התקשורת על אירועי ה-11 בספטמבר,וכיצד היא מדווחת על הנצחתם.כמכלול הם מסייעים לנו להתמודד עם השאלה המטרידה:מה בדיוק קורה כשהטרוריסטים פולשים אל מרקע הטלוויזיה בסלון ביתנו.
