כמו שהיינו פעם

שמי נטלי אזולאי, הייתי הנסיכה של אבא,
עד שהוא עזב את הבית עם אישה אחרת, שכח מעצם קיומי ונעלם.
נשבעתי שלעולם לא אתחתן. נשבעתי שאף אחד לא יתקרב ללב שלי.
ואז הגיע תמיר אסולין. הוא סלל את דרכו לאט ובסבלנות ללב שלי.
התחתנו והוא הקדיש כל יום ויום בחייו כדי להראות לי כמה הוא אוהב אותי, ואף המחיש זאת במעשים רבים. אבל אז הוא פגע בי, בדרך הכי כואבת שאפשר לפגוע באישה, איבד את האמון שלי בו, והרס את כל מה שבנינו יחד – בדיוק כמו אבא שלי.
הוא, מצידו, לא הפסיק להילחם עלינו, לא הפסיק לנסות לחזור להיות כמו שהיינו פעם.
אני, לעומתו, הייתי נחושה לסגור את הפרק הזה בחיי.
אני לא יודעת אם נחזור להיות כמו שהיינו פעם, אבל אני יודעת שהחיים הוורודים והשקטים שלנו הפכו לחיים של מלחמות זה בזה, וזה למען זה.