סֶר צ'רלס בַּסקֶרוִיל מצא את מותו בשדרה האפֵלה מחוץ לביתו. פניו היו מעוותות בפחד נורא. רופאו וידידו דוקטור מורטימר, שבא להיוועץ בשֶׁרלוק הולמס, גילה לו מה שלא סיפר למשטרה: כלב-ציִד ענקי רודף את בני משפחת בסקרויל זה דורות רבים, וייתכן שרדף גם את סר צ'רלס אל מותו. אגדה או מציאות? שאלות רבות נִטוות עם האירועים המפתיעים למעין תשבץ, שפתרונו אפשרי רק בזכות שיתוף הפעולה המופלא בין הבלש הגדול לידידו המסור. במאה השנים שחלפו מאז החל ארתור קונן-דויל בכתיבת עלילותיו של שרלוק הולמס הלכו והתרבו סופרי הבלשים – יש בהם שנתפסו להערצת דמותו של שרלוק הולמס היושב ספון בחדרו ופותר בעיות בכוח הגיונו, אחרים נשענים דווקא על אישיותו הפעלתנית רבת המסכות, ועל יכולתו להתרוצץ בכל רחבי לונדון בחיפוש אחר בדל-עדות שיסייע לו בחקירתו. נעשו גם ניסיונות לא מעטים לחקות את קונן-דויל או "להמשיך" את מפעלו ולהוסיף על סיפורי הולמס – ולשוא: כל ניסיון כזה התגלה כחיקוי חיוור של המקור, ושישים הסיפורים ב"אוסף הקנוני" (ארבעה הרומנים וחמישים ושישה סיפורים) מוסיפים לשמור על ייחודם כמשובחים בסיפורים שנכתבו בסגנון ספרותי זה.
