חוקר המקרא, פרופ' יאיר זקוביץ, חוזר בספרון זה אל מחוזות ילדותו בחיפה.
"לא, לא אביא בפניכם סיפורים שסופרו לי, אף לא אֶצור זיכרונות בעקבות התמונות. אגביל עצמי לזיכרונות ממש, גם אם אלה עברו, כאמור, שינויים פתלתולים, ועוּותו במערבולת הזמן.
נולדתי בשנת תש"ה, עם תום המלחמה הגדולה; הוריי קיוו כי הביאוני לעולם של שלום... שלוש שנים מאוחר יותר קמה מדינת ישראל בדם ואש. לעתים אני מצר על כך שלא הקדמתי מעט להגיח לאוויר העולם, לעמוד על דעתי, לחוות ולהשיג בזמן אמת את גודל הנס של תקומת ישראל.
אך למרות שאיחרתי להתייצב בשוליה של ההיסטוריה, עדיין חוויתי בשנות ינקותה של המדינה את תחושת הראשוניות, את ניחוח העצמאות.
אני מקווה כי יש בכוחה של מחרוזת הרסיסים שלהלן להעביר לקוראיי משהו מעולמו של ילד שצמח מקרקע הימים ההם".
