שבת , 31/8
לפעמים אני שואלת את עצמי אם אימא שלי סובלת
ממוות מוחי. ויש את הימים האלה שאני בטוחה בזה.
כמו היום למשל.
כל הסיפור התחיל בבוקר, כששאלתי אותה בדרך אגב אם היא מתכוונת לקנות לי את האייפון החדש המגניב הזה שעושה כמעט הכול. מבחינתי זה צורך בסיסי לחיים, משהו ברמה של חמצן כזה.
אין דרך פשוטה יותר כדי לתפוס מקום טוב בקבוצת הממ“ל (מקובלות מגניבות לגמרי) בבית הספר החדש שאני הולכת אליו, וסטצ‘סטר קאנטרי דיי, מאשר להמם
אותם עם איזה טלפון נייד חדש ושווה.
בשנה שעברה הייתי נדמה לי הילדה היחידה בחטיבה שלא היה לה טלפון נייד . אז קניתי באינטרנט טלפון יד שנייה. הוא היה יותר גדול ממה שציפיתי, אבל חשבתי לעצמי, מה כבר יכול להיות רע תמורת מחיר סוף עונה שהם לקחו, כלומר רק 12.99 דולר?
שמתי את הטלפון בלוקר והפצתי את הידיעה שמעכשיו כולם יכולים להתקשר אלי ולעדכן אותי בכל הרכילויות
המדהימות האחרונות
בטלפון החדש שלי.
התחלתי לספור את הדקות עד שחיי החברה שלי יתחילו
לתפוס תאוצה.
התחלתי להתרגש כשראיתי שתי בנות ממ“ל הולכות במסדרון לכיוון שלי
ומקשקשות בטלפונים.
הן הגיעו ישר ללוקר שלי והיו סופר נחמדות. ואז הן הזמינו אותי לשבת לידן בארוחת הצהריים, ואני עשיתי כזה, “טוב... בסדר“... אבל בתוך תוכי קפצתי עד השמים מרוב אושר ורקדתי את “ריקוד הסנופי“ השמח שלי.
ואז העניינים התחילו להשתבש. הן אמרו שהן שמעו על הטלפון החדש שלי, המילה האחרונה בעיצוב, שעלה 600 דולר, ושכולם (זאת אומרת כל בנות הממ“ל) כבר מתות לראות אותו.
התכוונתי להסביר שאמרתי “רכילות מדהימה בטלפון החדש,“ ולא “רכילות חדשה בטלפון המדהים“, אבל
לא הספקתי, כי בדיוק באותו רגע למרבה הזוועה הטלפון שלי התחיל לצלצל. והצלצול שלו היה מה זה חזק. מאוד השתדלתי להתעלם,
אבל שתי בנות הממ“ל
הסתכלו עלי כאילו, “נו!
את לא מתכוונת לענות לזה“?
ברור שלא רציתי לענות, כי הייתה לי משום מה הרגשה שהן קצת יתאכזבו אם הן יראו את הטלפון שלי פנים אל פנים.
אז פשוט עמדתי שם והתפללתי שהדבר הזה יפסיק לצלצל, אבל הוא לא. ודי מהר גם כל מי שהיה במסדרון נעמד והסתכל עלי.
בסוף נכנעתי, פתחתי במהירות את הלוקר ועניתי לטלפון, בעיקר בשביל להפסיק כבר את הצלצול המעצבן הזה.
עניתי כזה, “הלו? ...סליחה, זאת טעות“.
וכשהסתובבתי ראיתי את שתי הבנות רצות במסדרון וצורחות בקולי קולות, “מה זה הדבר הזה! מה זה הדבר הזה“! ניחשתי שזה
אומר שהן כבר לא רוצות
שאני אשב לידן בארוחת הצהריים, וזה היה ממש באסה.
הלקח הכי חשוב שלמדתי בשנה שעברה זה שאם יש לך טלפון מעפן או אם אין לך טלפון בכלל, זה יכול להרוס לחלוטין את חיי החברה שלך. כל מיני סלבריטאיות יכולות לשכוח ללבוש תחתונים כשהן הולכות למסיבה, אבל אף פעם לא יתפסו אותן בלי טלפון. ובגלל זה ניג’סתי
לאימא שלי שתקנה לי אייפון.
ניסיתי לחסוך בעצמי כסף כדי לקנות אייפון, אבל זה היה בלתי אפשרי, בעיקר בגלל שאני אמנית ולגמרי מכורה לציור!
אם אני לא מציירת בכל יום אני מתחרפנת!
את כל דמי הכיס שלי אני מוציאה על בלוקים לציור, עפרונות, עטים, סדנאות לאמנות ודברים כאלה. תבינו, המצב שלי על הפנים, אני קונה מילקשייק במקדונלד
בתשלומים.
בכל מקרה, כשאימא חזרה הביתה מהקניון עם מתנת חזרה-ללימודים במיוחד בשבילי, הייתי די בטוחה שאני יודעת מה זה.
היא התחילה לחפור לי על זה שהמעבר שלי לבית ספר חדש הולך להיות “תקופה לחוצה של צמיחה והעצמה אישית“ ועל זה ש“מנגנוני ההתמודדות“ שלי יהיו “לתקשר“ עם “המחשבות והרגשות“ שלי.
התלהבתי ביג טיים כי מה שאתה מתקשר איתו זה
טלפון חדש!
נכון!?
לא ממש קלטתי את רוב הדברים שאימא שלי אמרה, בגלל שבאותו
זמן פינטזתי על כל
הרינגטונים המגניבים,
השירים והסרטונים שאני אוריד לטלפון החדש שלי. זאת הולכת להיות
אהבה ממבט ראשון!
אבל אחרי שאימא סוף סוף סיימה עם הנאום שלה, היא חייכה חיוך ממש גדול, חיבקה אותי ושמה לי ביד ספר.
פתחתי אותו והתחלתי לדפדף בטירוף בין העמודים, בתקווה שהיא הסתירה בתוכו את הטלפון
החדש שלי.
זה היה דווקא די הגיוני לחפש אותו שם, כי בכל הפרסומות אמרו שזה הדגם הכי דק שיש.
אבל לאט לאט קלטתי שאימא שלי לא הביאה לי טלפון, ומה שהיא קראה לו מתנה היה בסך הכול איזה ספר דפוק!
אפשר להגיד שהלב שלי נשבר טוטאלית!
ואז שמתי לב בכלל שכל העמודים בספר ריקים. הייתי כזה, אוי. לא. זה. לא. קורה. לי!
אז מסתבר שאימא שלי נתנה לי שני דברים: יומן, והוכחה חד משמעית שבאמת יש לה
מוות מוחי!!
אין מצב היום שמישהו יכתוב את הרגשות האינטימיים שלו או את הסודות הכי אפלים שלו ביומן! למה!?
כי מספיק בן אדם אחד שיקרא את זה, וזה יכול להרוס לך את כל השם הטוב שבנית לעצמך.
את החומרים העסיסיים
האלה אתה אמור להעלות לרשת בבלוג שלך, כדי שמיליוני אנשים יוכלו
לקרוא אותם!!!
רק חננות על כותבות יומנים!!!
זאת המתנה הכי גרועה שקיבלתי בחיים שלי! רציתי לצרוח בכל הכוח:
“אימא, אני לא צריכה ספר אידיוטי עם 288 עמודים ריקים“!!
