טל מחכה לרכבת

הַשֶּׁמֶשׁ מַזְהֶבֶת, הַבֹּקֶר תְּכַלְכַּל. לְתוֹךְ תַּחֲנַת הָרַכֶּבֶת נִכְנֶסֶת יַלְדָּהּ וּשְׁמָהּ טַל. "סְלִיחָה," הִיא שׁוֹאֶלֶת, "מָתַי הָרַכֶּבֶת צְרִיכָה –?"

עוֹנָה הַפְּקִידָה: "הָרַכֶּבֶת כְּכָל הַנִּרְאֶה מִתְעַכֶּבֶת. אוּלַי הִיא תַּגִּיעַ עוֹד כַּמָּה דַּקּוֹת – כָּךְ אוֹ כָּךְ, כַּנִּרְאֶה תִּצְטָרְכִי לְחַכּוֹת."

מָה קוֹרֶה בִּזְמַן שֶׁטַּל מְחַכָּה לְרַכֶּבֶת? אֵילוּ דְּמֻיּוֹת מֻפְלָאוֹת הִיא תִּפְגֹּשׁ? הַאִם הָרַכֶּבֶת תַּגִּיעַ וְהַהַמְתָּנָה תִּשְׁתַּלֵּם?
אֶת הַתְּשׁוּבוֹת לְכָל הַשְּׁאֵלוֹת הַלָּלוּ וָעוֹד תּוּכְלוּ לִקְרֹא בְּסִפּוּר מְשַׁעֲשֵׁעַ וּמְחֹרָז פְּרִי עֵטָהּ שֶׁל הַסּוֹפֶרֶת וְהַמְּשׁוֹרֶרֶת הָאֲהוּבָה אִירִיס אֵלִיָה-כֹּהֵן. אִיּוּרֶיהָ הַמַּרְהִיבִים שֶׁל הַסּוֹפֶרֶת וְהַמְּאַיֶּרֶת תָּמִי בְּצַלְאֵלִי מוֹסִיפִים הוּמוֹר, צֶבַע וָחֵן לַסִּפּוּר הַנֶּהֱדָר.