דור המייסדים של תקופת התלמוד הסתלק מן העולם והגיעה שעתם של תלמידיהם לשאת בעול ההנהגה. לקראת סוף המאה השלישית לספירה הולכת ומתפתחת התופעה שעתידה להיות הסמל של עולם הלימוד היהודי. נולד מוסד "הישיבה".
הכרך החמישי של סדרת "חכמים" מתחקה אחר מפנה זה בעולמם של חכמים. עולם הישיבות הסיט את המוקד מלימוד בצלו של חכם גדול אל לימוד במוסד קבוע שהעומדים בראשו מתחלפים אך הוא נשאר על מקומו. מכאן ואילך לא חכם זה או אחר נמצאים במרכז אלא הישיבה, כלומר השיטה והאופי, כפי שאלה עוצבו על ידי ראשיה הראשונים. כך למשל ישיבת סורא מתבדלת מישיבת פומבדיתא בשיטת הלימוד, אך שתיהן שונות מאוד מדרכו של רב נחמן במחוזא, הספוגה בתרבות קוסמופוליטית. אל מול הישיבות הצומחות בבבל מתמודדת ישיבת טבריה בארץ ישראל על המשך ההגמוניה, כשלנגד עיניה צומחת לפלא הנצרות ההולכת ומתעצמת.
בתקופה שבה אין בידול והפרדה בין הישיבה לבית הדין חושפים הטקסטים התלמודיים תמונה עשירה של חיי היהודים ושל מערכות החשיבה המשפטית והערכית שניווטו אותם, מערכות שמוסיפות להיות משמעותיות עד ימינו אלה
