שתי נערות חוות, כל אחת בנפרד, בהפרש של חמישים שנה, את סערת ההתבגרות, את התשוקות הנסתרות, את סבל הקנאה וא תחדוות המרד. שתי תקופות נעורים שזורות זו בזו, האחת – בתל-אביב ש להיום והשנייה – בירושלים של לפני קום המדינה, כאשר היישוב היהודי בארץ שאף להתשחרר מעול הבריטים ובאירופה התחוללה מללחמת העום השנייה.
לימור היא תלמידת תיכון, הנאבקת בקשיי הלימודים ובתשוקתה לאהבה רומנטית. היא מגלה את מחברת היומן שכתבה סבתה חירות כאשר היתה בגילה. שתי הנערות, כל אחת בתקופתה, מתעגעגעות, משתוקקות להיות מקובלות בחבה, סקרניות למה שצופן להן העתיד.
ספר זה הוא המשך לספר המצליח אל תקראו לי חירות, שתמציתו ניתנת בפתח הספר, בשאר ספריה של נגה מרון נקרא גם הוא בנשימה אחת. הקוראים ימצאו את עצמם שותפים מלאים לגעגועיה של לימור, לסודותיה הכמוסים, לאהבותיה ולמצוקותיה – כמו גם לאלה של חיורת, המשולבים בעלילותיהם של הנערים והנערות שלקחו חלק פעיל בהקמת המדינה, בהגנה, באצ``ל ובפלמ``ח. 258 עמודים
