קנאות אסלאמית המלווה בפיגועים רצחניים, מתאבדים מתפוצצים וסכינאים חדורי אקסטזה דתית הפכו לסימן ההיכר של חמאס. חרף זאת, מעשי הטרור נותרו שוליים בהיקפם ושמניים בחשיבותם ביחס לפעילות הקהילתית. זמן חמאס חושף תנועה עממית החיה בתוך שדה האפשרויות של סביבתה האנושית, קשובה לצרכים המשתנים של האוכלוסיה, ערה ליחסי הכוחות, מודרכת על ידי קשת ההזדמנויות, מושפעת מטווח המגבלות, חשופה לשיקולים של תועלת עלות ולחרדה מתמדת מפני עימות אלים עם ישראל ועם הרשות הפלסטינית. חמאס מסרבת להעניק הכרה לרשות הפלסטינית ועם זאת רואה בה עובדה מוגמרת שיש להשלים עמה. חמאס מתנגדת להסדר שלום של קבע עם ישראל, אך בו בזמן היא מוכנה לשקול דו קיום נסבל עמה המבוסס על הסדרים ארעיים. בנסיבות המשתנות של המציאות הישראלית פלסטינית, ובהתחשב בכושר ההסתגלות הפוליטית של החמאס, התפתחויות ביחסיה עם ישראל הנוראות כיום כבלתי מתקבלות על הדעת ייתכן ויהפכו לבלתי נמנעות ביום שלמחרת.
