"ורוד וצהוב" של ויליאם סטייג (שכתב ואייר גם את "שרק" ו"ירמיהו ואבן הפלאים") הוא סיפור על מהות הקיום, המובא מפיהן של שתי בובות שהונחו לאחר הצביעה לייבוש על פיסת עיתון. "אחד קצר קומה, שמן וצבוע ורוד; השני זקוף, רזה וצבוע צהוב". השניים שקועים במחשבות, ולאחר שעה קלה מתיישב הצהוב ושואל את הוורוד אם הוא יודע מה הם עושים שם בכלל. לא חולפות להן דקות וכבר מתחיל הצהוב בשאלות פילוסופיות כמו "מי אנחנו?" "מאיפה באנו?" האם כל זה מקרי, או שמא יש יד מכוונת בסיפור הזה. מיד מתפתח דיאלוג בנוסח "מחכים לגודו".
