`` נכנסנו למערה, והנה אנחנו במנהרת-זמן. פתאום היינו בזמן אחר. אני בטוח שנראינו לאנשים שפגשנו כמו חוצנים, אפילו שהם לא הכירו את המילה הזאת. אני יודע שהם חשבו שברחנו מבית משוגעים. ואנחנו, ילדים של היום, עם מחשב, וטלפון נייד והכל, היינו לכמה שעות לפני עשרות שנים. והנה אנחנו נמצאים בחיפוש הגדול בקיבוץ יגור. הבריטים מחפשים נשק מוחבא, מכים את הנשים והילדים, משתמשים בגז מדמיע ושופכים עלינו שמן ודבק! הבריטים נכנסים בכוח לקיבוץ, שולחים את הגברים למחנות מעצר. הקיבוצניקים מצדם לא פוצים פה, ורק נעמדים ושרים את ``התקוה``. וכולם חשבו ששרון ואני הסגרנו את מקום מחסן הנשק. מה נעשה?``
