לא היו אמורות להיות עוד חידות. או ריצה. תומס היה בטוח שאחרי הבריחה הוא ויֶתר הקורחים יקבלו את החיים שלהם בחזרה. אבל לאף אחד מהם לא היה מושג לאיזה מין חיים הם חוזרים.
כדור הארץ נשרף בהתלקחויות השמש ונצלה בכבשן של אקלים חדש ואכזרי, ועכשיו הוא ארץ שממה. הממשלות התפוררו ואיתן גם הסדר והארגון. הערים המתמוטטות מלאות בקּוקּואים - אנשים שכל גופם מכוסה בפצעים מזוהמים, הנגועים במגפת ה'התלקחות' אשר הופכת אותם למטורפים צמאי דם המחפשים את הקורבן הבא... או את הארוחה הבאה.
יעבור עוד זמן רב עד שהקורחים יוכלו להפסיק לרוץ. במקום לצאת לחופשי הם מגלים שמחכה להם מבחן נוסף. הם צריכים לחצות את 'הכווייה', האזור החרוך ביותר בעולם, ולהגיע למקלט בטוח תוך שבועיים. אבל יוצרי המבוך, המכונים 'נתעב', שיצרו כעת גם את מבחני הכווייה, דאגו להפחית את סיכויי ההישרדות שלהם למינימום.
לתומס לא נותר אלא לתהות - האם המפתח אל החופש נמצא איפשהו בתוך התודעה שלו? או שהוא תמיד יהיה תלוי בחסדים של 'נתעב'?
