הרוצחים הוא רומן שמתקדם "לאורך" כמו במוזיקה, אך גם "לרוחב" כמו בציור. העולם של הרוצחים מצוי בתנועה מתמדת והוא מלא סתירות ואזורים נסתרים, הדמויות שבו סבוכות זו בזו לבלי התר, פועלות ללא הרף זו ביחס לזו, ובעיקר זו כנגד זו. הצלילים שנשמעים בו הם קריאות מצוקה ושיחות טלפון מנותקות, דיבור זדוני ואילמות, ומעל לכול רחש כתיבת המילים וגריסת הנייר.
בין המחלקה הפסיכאטרית הצבאית שבה מאושפז מלכיאל, אביו של שאול, להעתק חלקת הקבר שמטפחת
אמו ורדה באוסטרליה, ובין ירושלים של אביו של נחמן, המשורר שרגא לוין, לתל אביב של אמו, עורכת הדין לאה לוין, מסתבכת פקעת האירועים, ומתארגנת בהדרגה מסכת של עובדות מרעישות.
