כמאה שנה לאחר הקמת העיר העברית הראשונה, סובלת ונהנית העירוניות הישראלית כמו מרכזים עירוניים רבים אחרים בעולם הן מריתמוס החיים האורבניים והן מסמני שקיעה, ניוון וחידלון. יש הנוקטים בביטוי "העיר העברית האחרונה" לציון משבר, ואחרים מעמידים בסימן שאלה את מידת החופש והביטחון שמעניקה העירוניות הישראלית לחבריה, שכן מצד אחד פשע, טרור, הזנחה ונטישה ומצד אחר משמשת העירוניות הישראלית עוד סימן לנורמליות היהודית.
אסופת מאמרים זו המבוססת על כנס בינלאומי שערך פורום שנקר לתרבות וחברה, מבקשת לקרוא את העיר הישראלית בספקטרום רחב יריעה ומנסה להתמודד באופן חלוצי עם שתי גישות סותרניות ומשלימות אלו, תוך כדי מיקום העירוניות הישראלית בלב ויכוח אורבני עז המתנהל כיום בבירות המערב.
