ישבנו בחדר האוכל של קבוץ דגניה, והקשבנו למהנדס שתיאר לחברי הקיבוץ איך הוא יקים שם תחנת כוח ויפיק חשמל" .כשאני אקים פה את תחנת הכוח ואיצר חשמל, כולם ירצו לקנות את החשמל ממני". כל חברי הקיבוץ התגלגלו מצחוק. אבל אנחנו ידענו שיום אחד כל הארץ תואר, ומכשירי חשמל יפעלו, עד כדי כך שלא נוכל לתאר את חיינו ללא חשמל. והנה, לא עבר זמן רב, ובתל אביב הוארו הרחובות באור חשמל בוהק. אנשים נצבו ליד עמודי החשמל והביטו למעלה, ובחנו בהתפעלות את האור שהופץ מהמנורה ונראה כמו נס, צועקים בקולי קולות" :הידד לרוטנברג! הידד לרוטנברג!."
