בשנת 1865 יצא דוסטוייבסקי עם אהובתו אפולינריה סוסלובה למסע באירופה. המסע הזה עמד בסימנן של שתי תאוות שכמעט הפכו את הפסר הגדול לעבד נרצע: התשוקה האירוטית לאפוליניריה, אשה קפריזית ואנוכיית שהרבתה להתעלל בו להנאתה, ובולמוס ההימורים, שהשתלט עליו עד לעירפול החושים ממש. שתי התאוות הלללו, שהתמזגו בו לידי מערבולת רגשות סבוכה וחולנית, הן הרקע לרומן ``המהמר`` - היצירה שדוסטוייבסקי שייקע בה חומר אוטוביוגפרי רב יותר מבכל מה שכתב מימיו. מפיו של הגיבור-המספר, אלכסיי איוואנוביץ`, הוא נותן כאן ביטוי חושפני להפליא, ואף מביך לעיתים, לתחושותיו היותר אינטימיות, החל בסחרחורת הקדחתנית של ההימורים - המשתקפת גם בסיגנון הכתיבה המחוספס, העצבני, המתנשף - וכלה בתענוג הפסישיסטי שמציף אותו למראה כפות רגליהן של נשים.
