הרומאן רחב היריעה הזה, אחת הפסגות של הספרות העברית החדישה, פרי כושר הדמיון המדהים של יהושע - מתרחש בסביבות 1998. במרכזו עומד סיפור משפחתי כואב: יוחנן ריבלין, מזרחן, נשוי לשופטת חיפאית, מתענה זה חמש שנים בפרשה המסתורית של גירושי בנו לאחר שנת נישואים אחת בלבד, ``בלי הסבר אמיתי.`` מאז נראה הבן כתקוע באהבתו הישנה, בי יכולת ליצור קשר חדש. גורל שנו מתערבב אצל הפרופסור המזרחן עם חוסר האונים שלו עצמו מול המחקר האלג`ירי המקרטע שלו. הוא אמנם עוסק בשנים מלאות התקווה והחזון של מלחמת השחרור האלג`ירית, אך לא ברור לו מה הם הסימנים המוקדמים שהיו בהן לטירור המטורף וחסר האבחנה שמשתולל שם עתה, בשנות התשעים. העבודה על מחקרו מקשרת אותו עם סמאהר, סטודנטית ערבייה מן הגליל, עם בני משפחתה, ועם בן דודה ראשד, המאוהב בה אהבה אבודה. הרגש, ההומור השופע, העליצות התזזיתית, וגם האימה המפעפעת במעמקי הרומן, קשורים בראש ובראשונה באיזה הפקר של חירות, של פריצת גבולות, שהחיים יוצאים בו ממסלולם הרגיל, כביכול אל קשרים חופשיים ופמיליאריים. יש כאן חגיגה של פרטים עשירים ומשובבי נפש, ששום פרשנות מלכדת לא תוכל להעיב על החיוניות העצמית של כל אחד מהם, המהדהדת בזיכרון זמן רב אחרי סיום הקריאה. 558 עמודים.
