ב־1958 החל שיתוף פעולה בין הקולנוען אלן רנה לסופרת מרגריט דיראס. שיתוף פעולה זה הוליד את סרטם עטור הפרסים 'הירושימה אהובתי'. אולם במידת מה חלק חשוב מיצירתה המקורית נותר על רצפת חדר העריכה. תסריט הסרט המובא כאן כולל אוצרות ספרותיים המקוטלגים במידה של אירוניה כ'נספחים', המעמיקים את דמותה של הגיבורה לבלי היכר ומעשיר את החוויה הקולנועית. נספחים אלו מרחיבים בעיקר את זכרונותיה של הגיבורה הצרפתייה כפי שהיא חושפת אותם בפני אהובה היפני, אודות הנידוי החברתי שחוותה בעקבות אהבת הנעורים לחייל הגרמני. סיפור זה מעלה באומץ נדיר את זכרון תופעת גזוזות השיער של אחרי המלחמה.
