הם כולם עייפים סביבי, מותשים,“ היא כתבה לו, “בגיל 27 מגיעים לשיבה טובה, בגיל 30 מתים, בגיל 90 נקברים. מכיר אנשים שחיים אחרת? שאוהבים באמת? שחיים באמת?“
אל ליבו של סופר תקוע חודרת תלמידה שעוברת אצלו סדנת כתיבה. ליופי, לחיוכים, ואפילו למחשופים הוא כבר פיתח כיפות ברזל, הנשק היחידי שעוד לא הצליח למצוא לו מערכת הגנה הוא מילים. אם רק היה יכול היה מנתק איתה את הקשר. הרי מטרת חייו היא בית צוחק, וברור לו שהדרך לשם היא להוציא כל אישה אחרת מחייו, ממבטיו, אפילו ממילותיו. אבל בזכותה הוא חזר לכתוב. הוא חזר לחיות. חזר לאהוב.
סיפור על פיתויים ושריטות ילדות, על הקושי לאהוב דווקא את מה שקרוב, על הצורך להיות מגניב, על חלב שהחמיץ, ועל ניצחון אחד גדול.
