פינוי רצועת עזה לאחר כ-38 שנות כיבוש עשוי להיתפס ברבות הימים כאחד האירועים המכוננים במאבק על זהותו של העם. בתהליך עיצובה והגשמתה של תכנית ההינתקות בא לידי ביטוי העימות המתמשך ורב הממדים בין קבוצות יריבות בחברה בשאלת גבולות הקבע של ישראל.
את המאבק הנהיג אריאל שרון, ראש הממשלה האחד-עשר. דווקא מי שנחשב ל'אבי ההתנחלויות' בחר לנקוט יזמה חד-צדדית ולהעביר לידי הפלסטינים שטח שישראל החזיקה בו מאז 1967. ואולם, גם ויתור כואב זה לא קרב את השלום ולא צמצם את הטרור.
האיש שהתיר את הרצועה הוא סיפור פינוים של גוש קטיף ושל ארבע התנחלויות בצפון השומרון. ראשיתו במגוון מחשבות לא סדורות שהעלו גורמים מימין ומשמאל.
לא בסערה הבשיל הרעיון, גם לא בסערה הגיע שרון לכס ראש הממשלה. הוא טיפס לצמרת במעלות המדרג הפוליטי בדרך לא סלולה, דילג על מהמורות, עלה על מוקשים, הודר מקבוצות רבות בציבור, ומשהייתה לו עדנה, נמוג, כדרכם של לוחמים.
