דרך ללא מוצא

זוהי הסימפוניה הבלתי גמורה, מלאת המשמעות, שנכתבה בידי רופאים יהודים ב-1942'. במילים אלה פתח ד"ר ישראל מילייקובסקי, רופא, מנהיג ציבור ופובליציסט, את 'מחקר הרעב' פורץ הדרך שניהל והוביל בגטו ורשה בימים האפלים שקדמו לפינוי הגטו.

ד"ר מילייקובסקי (1887–1943) היה דמות מרכזית בוורשה שבין שתי מלחמות העולם. רשימותיו מציעות מבט מרתק על הסוגיות המרכזיות שהעסיקו את החברה היהודית והתנועה הציונית בפולין בתקופה זו, וחושפות נקודת מבט ייחודית על ארץ ישראל בשנות השלושים מבעד לעיניו של רופא יהודי־ציוני. פרק יוצא דופן רשם בתקופת השואה, בהיותו אחראי על המערך הרפואי בגטו ורשה, ובתוכו פקולטה לרפואה שפעלה בגטו באופן מחתרתי. מחקר הרעב בראשותו מנציח את חיי היהודים בגטו ואת פועלם של הרופאים היהודים בתוכו.

הספר מבקש להאיר את דמותו של ד"ר מילייקובסקי ולבחון דרכו את האינטליגנציה היהודית בוורשה, את מאפייני עולמו של האינטלקטואל היהודי בפולין בין שתי מלחמות העולם ובתקופת השואה, ואת מסירותם של הרופאים ואנשי מערך הבריאות בגטו ורשה.