תמיד כתבתי. מילים הן הצללים שלי, אך פיזרתי אותן לרוח, שרבטתי אותן על מפיות ניר שמצאו דרכן במהרה לפח האשפה, הפקרתי אותן על החול לחופו של ים להיבלע בגרונם של גלים נודדים, או להיות למרמס צעדי מטיילים.
מדיית האינטרנט אשר לכאורה משדרת ניכור וקור, השיבה אותי למחוזות השירה, ושימשה לי אכסניה לתיבות שירה שגנזתי עד יבוא יומן להיפתח. חלק מהשירים בספר זה נכתבו בפורום "שירה ארומטית" ובאתרי שירה שונים ברשת תחת שם העט - ליסה רז - חלקם בהשראת כותבים אחרים, וחלקם בהשפעת מאורעות או חשיפה ל"קרינה פיוטית". קרינה, אשר גרמה לי לגלות מחדש את ערכן של המילים.
הזמן לימדני לנהוג במלותיי, לרתום אותן למרכבות פרא כאשר נכנסת בהן הרוח, ולהניח להן כאשר נרגעת שעטן. אט אט הוסט וילון ונגלה לנגד עיניי הנוף. למדתי לראות ולחוש, להריח ולשמוע, ולתרגם זאת לשירים. הזמן לימדני להרהיב עוז ולפתוח את תיבותיי הגנוזות, ולהניח למילים לראות אור בדמות אסופת השירים בספר זה.
