'דיוקן מצרי' הוא ארשת פנים, תחושת נוכחות, מגזר של 'אישיות', כפי שהמצרים מכנים את סגוליותם. יש בו מטעמה ומרוחה של מצרים: תיאור הליכותיו של האדם המצרי, מכאוביו ותקוותיו מוציא אותו מן האנונימיות של ניתוחים מכלילים; מראות הרחוב וקולות הבית מציירים את הסביבה שבה הוא חי וחווה את הוויות הלאום; ההיכרות עם דרך חִברותו במשפחה, עם עמדותיו כלפי המערכת השלטונית, עם לבטיו במסגרות משתנות של ערכים חברתיים ותרבותיים מעניקה ממד של עומק לתהליכים ותופעות במישור הפוליטי. בקובץ שלוקט ממקורות מצריים מן השנים האחרונות מצטרפים הגיגיו של אזרח מן השורה, קווי קולמוסו של סטיריקן, הזיותיו של סופר וניתוחו של אינטלקטואל לדיוקן של מצרים הלאום, שהיא גם מצרים בשר ודם: אוניברסלית באנושיותה וייחודית בה.
