דומיניק
אני הייתי הילד הרע שלעולם לא יהיה מלך. המפלצת שלא תוכל אף פעם להיות נאהבת. ג'יה הייתה רק עוד נערה שנלכדה בעולם של מפלצות. לא היה לי אכפת שהיא נרתעה כשראתה אותי. אהבתי את זה, אהבתי את הפחד שלה. שנאתי גם את המשפחה שלי, אך כאשר נראה היה שאויב לא ידוע מנסה להכחיד את מה שנותר ממנה, ידעתי שאני חייב לחזור. הזמן לא שוכח ולא סולח וגם אני לא.
לא תכננתי את זה ככה, אבל ג'יה קסטלנו נקלעה היישר לעין הסערה.
ג'יה
הייתי בתו של חייל במאפיה ואחותו של מלשן. מפלצות תמיד היו חלק מחיי, אבל אף אחת מהן לא הייתה אכזרית כמו דומיניק בנדטי, או שבורה כמוהו. לא היו לי שום אשליות לגבי מי שהוא, אבל האהבה לא תמיד יפה. לפעמים היא מעוותת, מכוערת. תמיד ידעתי שזו האהבה שאמצא, שזו האהבה היחידה שתוכל לגעת בי, מפני שיש בעולמנו אנשים שעל אף רצונם תמיד יהיו שייכים לחשיכה.
דומיניק ואני? היינו שייכים לחשיכה.
