ברבע לשמונה נכנסתי לחצר בית-הספר, אמרתי "היי" ו"אהלן" לכמה ילדים מכיתה א' שכמו בכל בוקר חיכו לי עם אותה שאלה בוערת – "גלי, את סופרת שכותבת ספרים או שאת סופרת כסף?" – ופתאום מצמצתי בעיניים, כאילו שהכתה בי שמש מסנוורת.
האור החזק, כך גיליתי בתום מבצע חיפושים ממושך, נבע מעגיל כחול שנצנץ באוזן ימין של ילדה מכיתה ח', העונה לשם ספיר. וספיר היפה הסבירה לי שהוא לא סתם עגיל מבריק ונהדר, אלא עגיל שמביא מזל. אז גם אני רציתי משהו כזה!
אבל דווקא אחרי שהתחלתי לענוד חוט אדום, שיש האומרים שהוא סגולה למזל, הבנתי למה אין טעם לחכות לנס משמים ולמה כל אחד חייב לקחת את עצמו בידיים. גם ענת הבינה. ומה איתכם?
