ספרו של ישראל כץ בוחן את התופעה של סיפורים כפולים במחזור הסיפורים על שאול ודוד בספר שמואל. מחקר הסיפורים הכפולים במקרא – בעיקר בספר בראשית, בספר שמואל ובספר ירמיהו – מתנהל מזה זמן ממושך, אך למעשה נמצא במבוי סתום מכיוון שאינו מצליח למצוא הסבר מניח את הדעת לתופעה. כץ טוען שהתופעה הכללית הזאת היא חלק מהפרשנות הפנים-מקראית. סופר-עורך שאינו שבע רצון מסיפור מסוים אינו משמיט אותו אלא מחבר סיפור שני, כופל לסיפור הראשון, דומה לראשון ושונה ממנו (השוני הוא זה שמעביר את המסר), ובאופן הזה מועבר מסר חדש, נוח יותר לסופר-העורך. הסיפור הכופל עומד צמוד לסיפור הנכפל או במרחק מה ממנו, וקיומו שופך אור על הסיפור הנכפל. רוב הסיפורים הכופלים בספר שמואל מבקשים להיטיב עם דמותו של דוד ולהמעיט ואף להשחיר את דמותו של שאול. הקורא המעיין בשני הסיפורים, הנכפל והכופל, עובר שינוי תודעתי – שינוי זה הוא מטרתו של מחבר הסיפור השני, אשר בפרשנותו מיטב או מחמיר מסרים של אירועים ודמויות שביטויים בסיפור הנכפל.
