בניגוד לסופרי ההשכלה, שתיארו בכתביהם אנשי מופת נשגבים, ביאליק הציג את גיבורי התנ"ך כאנשים קטנים ופשוטים ששאלו שאלות גדולות, חובקות שמים וארץ. הוא שילב בשיריו ובסיפוריו הֶרמזים לקשת לא גדולה, אך ססגונית ומגוּונת, של דמויות מן המקרא – רוּבּן דמויות של "ספרא וסייפא". ביצירתו סיפר את סיפורם הקדום מֵחדש, תוך מיזוגו עם הסיפור האישי-הלאומי האקטואלי. התנ"ך הֶעשיר את יצירת ביאליק והִקנה לה נפח ומשמעות, מחד גיסא; ומאידך גיסא, גיבורי התנ"ך הוארו ביצירתו באור חדש, באמצעות הפרשנות רבת-התובנות, המוּשׂכּלת אך גם האישית והרגשית, שהעניק להן גדול הסופרים ואנשי הרוח שקמו לעם ישראל בדורות האחרונים.
זיוה שמיר, פרופסור (אמריטה) לספרות עברית מאוניברסיטת תל-אביב עמדה בראש מכון כץ לחקר הספרות העברית ובראש בית-הספר למדעי-היהדות של אוניברסיטת תל-אביב. כיום היא מלמדת ספרות עברית במרכז הבינתחומי בהרצליה. חיברה יותר משלושים ספרי מחקר, ערכה ספרים רבים והוציאה לאור שלושה ספרי תרגומים מן השירה האנגלית והצרפתית. זכתה בפרס על מפעל חיים מטעם אוניברסיטת בר-אילן ובפרס על מפעל חיים מטעם משרד החינוך והחברה לידע-עם. כן זכתה בפרס היצירה (תשע"ח) ופעמיים בפרס לוין קיפניס לחקר ספרות הילדים (תשמ"ז, תשע"ז).
