ההגות הפוסטמודרנית מציבה אתגר מעניין לשיח הארגוני השכיח. היא גורסת שכל גילויי הארגוניות שאנו פוגשים הם פרי של הבניה חברתית; היא עוקבת אחר קריסת הנרטיבים הגדולים והתערערות הסמכויות המוכרות; היא מציעה קשב לריבוי, לגיוון ולקיום קונפליקטים במרחב אשר לוחץ לסדר, להאחדה ולשכפול; היא מתעניינת בהופעתו של החדש ובסיכויים שלו – היא מכירה באי-הוודאות ככוח מרכזי בהסברת ההוויה הארגונית. הספר ארגונים בעולם פוסטמודרני עשוי כמארג של שמונה פרקים, אשר כל אחד מהם מוקדש לסוגיה ספציפית הקשורה בחיים בארגון, בכלל זה: מדוע פרויקטים ארגוניים משתבשים למרות התכנון המוקדם? מה טיבו של הפיקוח על העובד בעת עבודתו? מה הקשר בין החיוך המעושה של נותני שירות לבין אידיאולוגיה? מהם גילויי הבזות בארגון? כיצד ארגונים מחשבים את קִצם לאחור? בכל פרק ניתנת תשומת לב מיוחדת להוגה אחד: ליוטאר, דרידה, פוקו, אלתוסר, דלז, בודריאר, קריסטבה ובארת. ד"ר ישראל כ"ץ הוא חבר סגל באוניברסיטה העברית בירושלים, מלמד במחלקות לסוציולוגיה לפסיכולוגיה; מנכ"ל "צפנת – מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני", וכמו כן משמש עורך כתב העת "אנליזה ארגונית". עוסק בייעוץ ארגוני ובהכשרת יועצים כפרקטיקה פעילה.
