"יפה מאוד", יימצא מי שיחייך אלי בפטרונות חביבה בשורה השנייה מהסוף (תמיד דווקא בשורה הזאת). "אבל מנין לך מה רצה האמן, ומה הבין הקהל שלו?" זו שאלה טובה. אבל כדי לענות עליה - כך טוען ספר זה - מוטב לוותר עליה מלכתחילה. הוא אינו שואל מה אומרות תמונות, אלא איך הן פועלות בשדה הפומבי של השליטה והנשלטות: באילו תחבולות חזותיות אישרו תמונות את ערכי הכוח, ואיך הן העניקו להם עוצמות אינטלקטואליות ופתיינות חושית אדירה. ובה-בעת מגלה העין כי תמונות ידעו גם כיצד לערער על התפקיד שנקראו למלא בשדות הכוח. הציות והסירוב תמיד היו אחוזים זה בזה, לפעמים באותה היצירה עצמה. ולפיכך, תמונות מן העבר מוסיפות ללמד אותנו בהווה כיצד נעשינו מי שאנחנו, ומה הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו על עצמנו.
