ראשיתו של הספור-משחק בנסיעה רחוקה. ילד קטן מבקש כל פעם: ``בואי נשחק``. אז שחקנו, ועוד פעם שחקנו, כדרכם של ילדים. האצבעות הפכו לשחקנים שהציגו את הספור: פעם אני מציגה עם היד שלי, ופעם אני מציגה עם היד שלו. כל פעם חפשנו שוב את גברת זרת. האצבעות חפשו למעלה, התכופפו כלפי מטה או נעו לצדדים, ואמרו ``לא, לא, לא.`` אז אולי אתם יודעים איפה גברת זרת?
