ספר הילדים לדור השפע שלא תמיד מעריך את מה שיש לו.
לילה אחד, לפני השינה, גיא מחליט לעשות ספירת מלאי לצעצועים הפזורים בחדרו.
"יש לי משאית"
"ויש לי מטוס"
"יש לי מנורה"
"יש לי קוביות"…
הוא ממשיך למנות את צעצועיו עד שהוא עוצר…
"אבל מה זה? אין לי גיטרה כמו של נירית, אין לי חללית כמו בגן ואין לי בובת סוס פוני כמו ליוני. זה לא הוגן".
ואז אימא מציעה:
"מה דעתך לשחק משחק קטן? "משחק שקוראים לו 'אין לי – אבל יש לי'."
ואימא הסבירה:
"כל אחד חושב על דברים שאין לו, ובכל פעם שאומרים משהו שאין, מיד אומרים משהו שיש ואוהבים במיוחד."
"טוב," הסכים גיא והתחיל למנות ברצף
"אין לי כלבלב
אבל יש לי דגים"
